מהי צניעות אמיתית? אחינועם בן גיגי

עיבוד: רבקה חסיד

אם את נערה בגיל ההתבגרות וחיה בתוך המגזר הדתי לאומי, סביר להניח שהמילה 'צניעות' היא מילה טעונה עבורך..

כבר בגיל צעיר  (לעיתים מידי) אנו פוגשות את המילה הזו, 'צניעות', בדרך כלל כמילה שמחביאה בתוכה הרבה 'לא' ו'אסור'. אנחנו פוגשות אותה שוב ושוב במהלך חיינו, דרך הערות של הורים, מורים, חברות וחברים. חלקנו למדנו שאנחנו צריכות להיות צנועות כדי להגן על הבנים מפני יצר המין העוצמתי שלהם והחטאים שהוא מזמין לפתחיהם. חלק מאיתנו למדנו שאנחנו פשוט צריכות 'לכבד את עצמינו'. חלק מאיתנו שמע הערות חוזרות ונשנות על כך.

לא פלא אם כן שהצניעות והעיסוק בה גורם לנערות רבות תחושות של מרמור והתנגדות. לעיתים התוצאה היא שמתגבשות בתוכינו תחושות קשות כלפי הגוף שלנו ומיניותינו- האם אני מכסה את גופי כי הוא מחטיא? כי הוא ארצי? מגושם? טמא? לעיתים קרובות נשים פוגשות את הפער הזה שנוצר להן  מול גופן אחרי החתונה. לפתע אנו נדרשות לחשוב על גופנו במושגים של- מותר,  מצווה, קדוש, הדבר לא פשוט כלל. איך יתכן שאחרי שנים של 'צניעות' פתאום אני אמורה להיחשף?? במאמר זה, נרצה להבין מהי צניעות אמיתית, מהיכן היא מגיעה ולמה בעצם אנחנו מכסות את גופנו.

מתי נולדה הצניעות? הרי כאשר הקב"ה ברא את העולם הוא ברא אותו לכתחילה "לא צנוע". כתוב לנו בסיפור הבריאה  על אדם וחווה "ויהיו שניהם עירומים ולא התבוששו" (בראשית ב'), לאחר חטא אדם וחוה נפקחו עיניהם "וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" (בראשית ג') בהמשך הפסוקים מתואר שגם הקב"ה מעצמו מוסיף להם כיסוי "ויעש ה' אלוקים לאדם ואישתו כותנות עור וילבישם". 

מיד אחרי החטא, נפקחות עיני אדם וחוה, הם מסתכלים על עצמם מבחוץ, במבט חיצוני ומגלים שיש להם גוף, מתעוררת הבושה והם מכסים את עצמם. כלומר, החטא הראשון יצר מצב שאפשר לתפוס את הגוף מבחוץ, באופן שמופרד מהאישיות של האדם, אפשר להתפס למבט חיצוני ומוחצן על הגוף, ולהשתכנע שהוא "רק גוף"-בטח שלא אלוקות, ואפילו לא אישיות.

החטא יצר מציאות חדשה, אם לפני החטא הגוף היה נתפס פשוט כאור אלוקי זורח, אחרי החטא הגוף יכול להתפס כמנותק מהאלוקות, ומנותק מהאישיות האלוקית של האדם. כאן בא הכיסוי, הצניעות של הגוף, להגן על הגוף מהמבט החיצוני והמוחצן עליו, ולהשאיר אותו שייך לעולם הפנימי שלנו.

זאת אומרת שאנחנו לא מצניעות את הגוף שלנו כי הוא שפל חו"ח, כי הוא נמוך או לא חשוב, אלא בדיוק להיפך, בגלל שהוא עצמתי וחזק כל כך, בגלל שהוא אור אלוקי, והאלוקות שאחרי החטא היא מוצנעת. הנה, יש לנו אפשרות ללכת בעולם של אחרי החטא, ולחשוב שאין אלוקים. האלוקות, החיות האלוקית, המקור הרוחני  של החיים הוא צנוע, סודי, ומכוסה מאיתנו. הגוף והאלוקות מתגלים יחד בעצמה עם בריאת העולם והאדם, ומתכסים יחד, אחרי החטא.

לאשה יש עניין מיוחד עם ההתכסות הזו משום שגופה נפשה והוויתה נושאים את סוד החיים, את סוד היווצרות החיים, והסוד הזה כאמור, צנוע. יש לנו בתוך הגוף "בית חרושת לחיים", בית פנימי בו כל הזמן מתהווים חיים חדשים. הרחם והמחזור החודשי הם למעשה לב, לב נשי שמחייה ומפעים את הגוף שלנו ואת ההוויה שלנו, האישית, והזוגית והמשפחתית בעתיד.

הפעימה הזו של הרחם היא תנועה שממלאת את כל הגוף שלנו, (לזה התכוונו חז"ל כשאמרו "קול באיש ערווה וכו'" שכל גופה והוויתה של האישה עשויים מה"אנרגיה" הנשית הזו שיונקת מאברים הנשיים שלה). לכן גדר צניעות בנשים הוא רחב יותר מגברים, כי סוד החיים מופיע בגוף שלהן בצורה חזקה ועצמתית יותר.

אם כן  מדוע אנחנו מכסים את גופנו? מפני שהוא שפל ולא חשוב, או מפני שהוא אלוקי?

מפני שהוא נמוך או מפני שהוא גבוה? מפני שהוא מכוער או מפני שהוא יפה? מפני שהוא חלש ומגושם או מפני שהוא עצמתי?

הצניעות היא בעצם המידה והמקום  של הגוף בחיים היהודים. הצניעות במובנה העמוק נותנת לגוף את המקום הראוי לו. הגוף הוא דבר אלוקי, גבוה, יפה, עוצמתי, מושך, מסקרן, הוא מרכזי מאוד בחיים הימיומיים שלנו, ובחיים הפנימיים שלנו. הצניעות מלמדת אותנו להשאיר אותו  קרוב לעולם הפנימי שלנו, קרוב אלינו,לא להתרחק ממנו, להיות מודעת לקיומו, להיות מודעת לעוצמות שלו, ולהנות ממה שהוא מציע במקום ובזמן המתאים.

השפה ההלכתית היא שפה של אסור ומותר, הלכות צניעות עוסקות בעיקר באסור, בסימון של גבולות הגזרה (תרתי משמע), ההלכה השאירה לנו הרבה מאוד מקום לפתח את המותר והרצוי שבתוך גבולות אלו. אם האסור הוא משותף לכולנו, המותר הוא אישי ומשתנה לפי הנטיות האישיות של כל אחת ואחת.

את מוזמנת לחשוב עם עצמך:

אילו ערוצי ביטוי את יכולה לתת לגוף שלך?

איך את אוהבת להנות ממנו?

מה הוא מוסיף לחווית החיים שלך?

מה המשמעות של היות הגוף שלך גוף אלוקי?

את מוזמנת למלא מחדש בתוכן גופני-אישי מחייה ומרגש את המילה הזו "צניעות".